בניית אתרים לאדריכלים: תיק העבודות הוא המוצר

ורוב האתרים בתחום נופלים באותן שתי נקודות: הם בנויים כגלריה, והם כבדים מדי.

גלריה היא לא תיק עבודות

המבנה הנפוץ הוא רשת תמונות שנפתחות בלייטבוקס. זה נראה נקי, וזה גם הסיבה שהאתר לא מופיע בחיפוש. גוגל לא יודע לקרוא רנדר. מבחינתו עמוד כזה הוא עמוד ריק עם קבצים כבדים.

הפתרון הוא לא להוסיף טקסט מתחת לתמונות, אלא לתת לכל פרויקט כתובת משלו. פרויקט הוא עמוד, לא שקופית. ככה הוא יכול להופיע בחיפוש על מה שהוא באמת - בית פרטי באזור מסוים, שיפוץ דירה, תוספת בנייה - ואלה בדיוק הביטויים שלקוח מקליד לפני שהוא יודע לקרוא לזה בשם מקצועי.

וזה מתחיל כבר בשם. פרויקט שנקרא "פרויקט 07" מקבל כתובת שאף אחד לא מחפש. אותו פרויקט בשם שמתאר אותו - סוג המבנה והאזור - מקבל כתובת, כותרת וטקסט קישור שכולם אומרים את אותו דבר. זה שינוי של דקה לכל פרויקט, והוא מהדברים הבודדים שמשפיעים ישירות על החיפוש.

מה כותבים כשלא רוצים לכתוב

זו ההתנגדות שאני פוגש כמעט תמיד: התוכנית מדברת בעד עצמה. היא באמת מדברת, אבל רק מול מי שכבר יודע לקרוא תוכנית. הלקוח שמחפש אדריכל לא יודע, ומנוע החיפוש בוודאי לא.

מאה מילים לכל פרויקט מספיקות, והן תמיד אותן שלוש שאלות:

• מה הוגדר. מה הלקוח ביקש, ולמי התכנון נועד.
• מה הגביל. תקציב, מגרש צר, תב"ע, שכן, או מבנה קיים שאי אפשר לגעת בו.
• מה נפתר. המהלך התכנוני האחד שבגללו הפרויקט עובד.

מתחת לזה שורת עובדות יבשה: שטח, שנה, סטטוס, ומי היה בצוות. זה נראה טכני, אבל זו בדיוק המידע שלקוח פוטנציאלי סורק כדי להבין אם הפרויקט דומה לשלו. ולתמונות עצמן כדאי לתת טקסט חלופי שמתאר מה רואים בפריים, ולא "DSC_4821".

משקל התמונות הוא הבעיה הטכנית של התחום

אתר של משרד אדריכלות הוא כמעט תמיד האתר הכבד ביותר שאני פוגש. רנדר באיכות הדפסה שוקל כמה מגה, ועמוד עם שמונה כאלה פשוט לא נטען על נתונים סלולריים. הלקוח לא מחכה, והוא גם לא חוזר.

מה שפותר את זה הוא לא לוותר על האיכות, אלא להגיש אותה נכון:

• גרסה לכל גודל מסך. הדפדפן צריך לקבל תמונה בגודל שהוא מציג, לא את הקובץ המקורי שהוקטן בדפדפן.
• פורמטים מודרניים. אותה תמונה בדיוק, במשקל נמוך משמעותית.
• טעינה עצלה למה שמתחת לקפל. התמונה הראשונה נטענת מיד, השאר כשמגיעים אליהן.
• מידות קבועות לכל תמונה. בלי זה העמוד קופץ בזמן הטעינה, וזה אחד הדברים שגוגל מודד.

זה לא תיאוריה. האתר הזה עצמו בנוי כך: כל תמונה מוגשת בכמה גדלים ובפורמטים מודרניים, ולכל אחת מידות קבועות מראש. באתר של אדריכל ההשפעה גדולה פי כמה, כי שם התמונות הן כל העמוד.

יש גם מקרה אחד שדורש יחס מיוחד: תוכניות וחתכים. תוכנית שהוקטנה לרוחב מסך טלפון היא קו שחור ולא מידע. אם אתם מציגים תוכניות, תנו דרך לראות אותן בגדול - פתיחה למסך מלא או קובץ להורדה. אחרת הן תופסות משקל ולא נותנות שום דבר בתמורה.

צילום: מה מותר לכם לפרסם

נקודה שנוטים לדלג עליה. צילום אדריכלי מקצועי נמסר כמעט תמיד עם הסכם שמגדיר היכן מותר להשתמש בתמונות, באיזה הקשר ולכמה זמן. לפעמים שימוש באתר מותר ושימוש בפרסום ממומן דורש אישור נפרד.

לפני שמעלים תיק עבודות שלם, שווה לעבור על ההסכמים מול הצלמים ולוודא מה מותר. כדאי גם לתת קרדיט לצלם בעמוד הפרויקט. זה מקובל בתחום, זה הוגן, ובדרך כלל זה גם מה שמופיע בהסכם.

האתר יכול לסנן פניות במקומכם

אדריכלים מתלוננים הרבה על פניות לא רלוונטיות: תקציב שלא מתאים, אזור רחוק מדי, או סוג פרויקט שהמשרד לא לוקח. רובן נובעות מאתר ששותק בדיוק בנקודות האלה.

שלושה דברים שכדאי לכתוב במפורש: אילו סוגי פרויקטים אתם לוקחים, באילו אזורים אתם עובדים, ואיך מתחיל פרויקט אצלכם - פגישה, סקיצה, תכנון מוקדם. מי שלא מתאים יבין לבד, ומי שכן יגיע לשיחה כשהוא כבר יודע למה הוא נכנס. את החלק החזותי אפשר להמשיך גם באינסטגרם, אבל ההחלטה עצמה כמעט תמיד נסגרת באתר.

ואחרי שהאתר עובד, נשארת השאלה העסקית: איזה סוג פרויקט בכלל משתלם למשרד, ואיך מתמחרים אותו. לשם נכנס ייעוץ עסקי לאדריכלים, והוא זה שקובע אם הפניות שהאתר הביא שוות את הזמן.

שאלות על אתר למשרד אדריכלות